לאחר גירושין קשים, סוזנה, אישה בת 35 עם מבט עייף אך נחוש, עשתה בכל בוקר את אותה הדרך – מדלת ביתה אל תחנת הרכבת התחתית.
בתחילת הרחוב, ליד דוכן בית מרקחת, ישבה כבר יותר מחודשיים קשישה רזה עם שיער אפור, בחלוק קרוע. לפניה פרשה שמיכה בלויה והניחה כוס פח. סוזנה מעולם לא עברה לידה ללא מעשה: לפעמים זרקה עשרה רובלים, לפעמים חופן מטבעות, ולעיתים אפילו שטר כאשר משכורתה הגיעה בזמן.
הקשישה הנהנה בכל פעם בשקט, בתודה שלא דרשה מילים. כך עברו הימים – מנהג שהפך לטקס בוקר שקט, כמעט חלק בלתי נפרד מהדרך של סוזנה.
אותו בוקר החל כרגיל. גשם קל טפטף, האספלט נצנץ, אנשים מיהרו מבלי להסתכל. סוזנה משכה אוטומטית לכיסיה לחפש מטבעות, התכופפה – אך לפני שהספיקה להכניס אותם, הקשישה אחזה בידה.
אצבעותיה היו יבשות וגרמיות, אך חזקות באופן מפתיע. סוזנה הרימה את מבטה – עיניה של הקשישה היו שונות לחלוטין, לא רגועות וכנועות, אלא מלאות חוסר שקט ופאניקה כמעט.
“ילדתי… תקשיבי לי היטב,” לחשה, לא משחררת את ידה. “עזרת לי כל כך הרבה פעמים… תני לי עכשיו לעשות משהו עבורך. אל תלכי הביתה היום. בכל מצב. נשארי במקום אחר – אצל חברה, במלון, אפילו לילה שלם במטרו… אבל אל תחזרי לדירה שלך. הבטיחי לי.”
סוזנה הייתה מופתעת כל כך שלא זזה. אנשים זרמו סביבה, לא שמעו את השיחה בבוקר הקר. הקשישה שיחרה את ידה באותה פתאומיות, והביטה מטה כאילו הכל נאמר.
לאט המשיכה סוזנה בדרכה, אך כל הדרך לתחנת הרכבת הרגישה חרדה גוברת בחזה.
במשרד לא מצאה שלווה כל היום. כל פרט קטן נראה חשוד – שאלה מוזרה של עמית על השכונה שלה, מסמכים נעלמים למרות שהייתה בטוחה שסידרה אותם כראוי. שעה אחרי שעה התחושה התחזקה, כאילו יד בלתי נראית לוחצת חזק יותר על ליבה.
בערב, כשהציאה החוצה, הגשם הפך לערפל, ומילות הקשישה נשמעו חזק יותר מרעש התנועה.
סוזנה עצרה במעבר חציה, הוציאה את הטלפון והזמינה כמעט אוטומטית מיטה בהוסטל סמוך. באותו לילה לא חזרה הביתה.
מחרת היום, סוזנה הלכה אל הקשישה מוקדם מהרגיל. היא הרימה את ראשה כאילו חיכתה. באותו בוקר סיפרה לה משהו שגרם לדמה של סוזנה להקפיא 😱
בלילה שבו שהתה סוזנה בהוסטל, דירתה בקומה הרביעית נשרפה כליל – כיבוי האש ציין שהדלת נפרצה והאש הוצתה במספר מקומות בו-זמנית.
לאחר מכן הגיעה ההסבר ששיבש את גופה של סוזנה. הקשישה שמעה בערב קודם שני גברים עוקבים אחרי סוזנה מהעבודה ומדברים על “להתמודד איתה הלילה” ו-“לכבוש את הדירה בלי למשוך תשומת לב”.
היא פחדה להתערב ולהיות מנותקת, לכן חיכתה עד הבוקר כדי להזהירה בלי להיתפס.
לאחר מכן התברר ששני הגברים היו בעלה לשעבר ומכרו, שהחליטו להיפטר מסוזנה בגלל הדירה.
ורק בזכות הקשישה, עירנותה ואומץ הלב שלה, סוזנה שרדה.
