אחרי דרך שכמעט בלתי אפשרי לתאר במילים, אלי-ה כהן וזיו עבוד הגיעו לרגע שעליו חיכו כל כך הרבה זמן. בני הזוג, שניהם בני 29, נישאים הערב בחוות רונית וסוגרים מעגל אחרי כעשור של זוגיות, חטיפה, מאבק ממושך להשבתו של אלי-ה ותקופת שיקום מורכבת.
יותר מאלף בני משפחה, חברים ואורחים הגיעו ללוות את השניים בערב המרגש. הרב דוד לאו עורך את טקס החופה, ואילו עמיר בניון מלווה את כניסתם עם השיר "ניצחת איתי הכל" – בחירה שקיבלה משמעות חזקה במיוחד לנוכח הדרך שעברו בני הזוג.
עבור אלי-ה, עצם העמידה מתחת לחופה ושבירת הכוס הן רגעים בעלי משמעות נוספת. רק בחודש אפריל הוא עבר ניתוח מורכב בכף הרגל שנפגעה, ולפני ההליך אף שיתף בחשש שלא יצליח לעמוד על רגליו ביום חתונתו. הערב הוא עושה בדיוק את זה.
Посмотреть эту публикацию в Instagram
החתונה מגיעה כעשרה חודשים לאחר שאלי-ה הציע לזיו נישואים עם הטבעת שאותה תכנן להעניק לה עוד קודם. בדרך לחופה השניים כבר הספיקו לציין כמה תחנות מרגשות, ובהן מסיבת אירוסים וחינה מסורתית שנערכה בחודש יולי.
בחינה לבש אלי-ה בגד מסורתי שעליו נרקם המספר 505, כמספר הימים שבהם הוחזק בשבי, לצד המילים "אבא תודה". גם מסיבת האירוסים שלהם, שנערכה בינואר בנוכחות שורדי שבי נוספים, הפכה לעוד תחנה בדרך לחיים החדשים שהם בונים יחד.
הקשר בין זיו לאלי-ה התחיל עוד כשהיו בני 14 והכירו בתקופת התיכון. בהמשך דרכיהם נפרדו, עד שתגובה של זיו לסטורי שאלי-ה העלה מבר בתל אביב חיברה ביניהם מחדש – ומשם נבנתה הזוגיות שנמשכה לאורך השנים.
ב-7 באוקטובר נחטף אלי-ה ממסיבת הנובה לעזה, לאחר שנפצע ברגלו במיגונית. במהלך 505 הימים שבהם הוחזק בשבי, זיו הפכה לאחד הקולות שפעלו למען חזרתו וניהלה מאבק ציבורי בארץ ומחוצה לה.
אחד הרגעים הזכורים מאותו מאבק היה התיעוד של זיו בשמלה אדומה, יושבת לבדה מול שולחן שהוכן לשניים בטיילת בתל אביב. הכיסא שמולה נשאר ריק והפך לסמל של ההמתנה שלה לאלי-ה.
בפברואר 2025 הוא חזר מהשבי, ובהמשך החליטו השניים להפוך דווקא את אותה תמונה קשה לחלק מסגירת המעגל שלהם. בסרטון ה-Save The Date לקראת החתונה הם שחזרו את הסצנה, אלא שהפעם הכיסא שמול זיו כבר לא היה ריק – אלי-ה התיישב לצדה.
"היא הבטיחה לעצמה שהשמלה הבאה שהיא תלבש תהיה לבנה… אז קיימנו", כתבו השניים לצד הסרטון. הערב ההבטחה הזו הופכת למציאות, כשהשמלה הלבנה, החופה והאיש שחזר אליה מתחברים לרגע אחד שמסכם מסע ארוך במיוחד.
זה סיפור שקשה להישאר אדישים מולו. כתבו לנו בתגובות מה הרגע שהכי נגע בכם. אחרי כל מה שאלי-ה וזיו עברו בדרך לחופה, האם יש בכלל תמונת ניצחון חזקה יותר מהרגע שבו הם עומדים שם יחד ומתחילים את החיים שחיכו להם?
