לריסה פטרובנה, בת 66, פנתה לרופא כשהכאבים הפכו לבלתי נסבלים. בתחילה הייתה משוכנעת שמדובר בבעיות קיבה בלבד – הגיל, העצבים, נפיחות רגילה. היא אפילו התבדחה ואמרה שאולי היא אוכלת יותר מדי לחם ולכן הבטן שלה כל כך נפוחה. אך הבדיקות שהורה הרופא הראשי לבצע הפכו את כל הדברים על פיהם.
— גברת נכבדה… — הרופא הביט שוב בתוצאות. — זה אולי נשמע בלתי רגיל, אבל הבדיקות מעידות על הריון.
— מה? אני בת שש-ושישים!
— לפעמים קורים ניסים. אך כדאי מאוד שתפנו לגינקולוג.
היא עזבה את המרפאה מוחתמת לחלוטין, אך עמוק בפנים… האמינה בכך. כבר היו לה שלושה ילדים, וכשבטן שלה התחילה לגדול, היא הייתה משוכנעת שגופה מעניק לה שוב "נס מאוחר". היא הרגישה כובד, לפעמים אפילו משהו שנראה כמו תנועות – וזה רק חיזק את תחושת האמונה שלה.
בתחילה לא פנתה לגינקולוג. היא אמרה לעצמה: "למה? גידלתי שלושה ילדים, אני יודעת איך זה. כשהזמן יגיע – אלך לבית החולים."
אישה בת 66 הלכה לגינקולוג והייתה משוכנעת שהיא בחודש התשיעי להריון – אך כאשר הרופא בדק אותה, הוא זעזע עמוקות ממה שגילה.
בכל חודש הבטן שלה גדלה. השכנים תהו, אך היא רק חייכה ואמרה ש"אלוהים נתן לה נס". היא סרגה גרביים קטנים, בחרה שמות ואפילו קנתה עריסת תינוק קטנה.
כאשר לפי חישוביה החל החודש התשיעי, לריסה פטרובנה החליטה בכל זאת לקבוע תור אצל הגינקולוג, כדי לדעת כיצד יתנהל הלידה. הרופא כבר חשד כשהבחין בגילה בתיק הרפואי. אך כאשר החל בבדיקה, פניו הלבינו במהירות ממה שראה על המסך 😨😱
הוא התרחק ואמר בקול חלש וכבד:
— גברת נכבדה… את לא בהריון. — איך, לא בהריון? ומה עם הבדיקות? ומה עם הבטן שלי? ומה עם התנועות? — הרופא טעה. הבדיקה הייתה חיובית שגויה. בך… נמצא גידול ענק.
לריסה פטרובנה קפאה.
— גידול?..
— גברת נכבדה, יש לך גידול בשחלה בגודל של תינוק שנולד. הוא גדל לאורך כל החודשים האלה. הוא גרם ל"תנועות". והוא גם הסיבה לכאב שלך. הגידול כבר יצר גרורות. מצבך קריטי. את זקוקה בדחיפות לניתוח, כימותרפיה… ואין לנו כמעט זמן.
האישה הלבינה, העולם מול עיניה התחיל לטשטש. היא נזכרה איך צחקה, איך סרגה את הגרביים, איך נגעה בבטנה באהבה, משוכנעת שחיים חדשים צומחים בתוכה… אך כל הזמן זה היה המוות.
— אילו היית מגיעה מוקדם יותר, — אמר הרופא בקול שקט, — היינו יכולים להסיר את הגידול. היית יכולה לחיות שנים רבות בשקט. אך איבדת חודשים יקרים.
לריסה פטרובנה הסתירה את פניה בידיה והתפרצה בבכי. היא הבינה את הטעות הנוראית שעשתה – להאמין לנס מבלי לבדוק את האמת, ולהתרחק מהרופאים.
כעת היא לא נאבקה יותר עבור ילד שמעולם לא היה… אלא עבור חייה שלה.
