האחות שמעה במשך כמה לילות רצופים קולות מוזרים מחדר מספר 7. אלו היו צעקות. לא חזקות – יותר חנוקות, מודחקות, כאילו מישהו פחד שמישהו ישמע אותו. תמיד בערך באותה שעה – לקראת ערב, כשהמסדרונות התרוקנו והאור נחלש.
היא נעצרה באמצע המסדרון עם הדלי והקשיבה. בית החולים היה ממילא מקום מצמרר, אבל היבבות הללו חתכו את העצבים כמו סכין. זה לא היה גניחה רגילה של כאב.
האחות עבדה שם כבר שנים. העבודה הייתה קשה, השכר נמוך, אבל היא החזיקה מעמד. היא הייתה רגילה לריחות, למשמרות לילה ולסבל של אחרים. אבל חדר מספר שבע התחיל להדאיג אותה יותר ויותר.
שם שכבה מטופלת מבוגרת – שקטה, מסודרת, תמיד מודה על כל עזרה. שבר בירך, מרותקת למיטה. היא כמעט לא התלוננה, אבל יותר ויותר הביטה ברצפה ונרתעה מרעשים פתאומיים.
ואז הופיע מבקר מוזר.
גבר הגיע בערבים. תמיד לבד. לבוש היטב, בטוח בעצמו, דיבר בשקט ובנימוס. הוא הציג את עצמו כקרוב משפחה.
אחרי הביקורים שלו, האישה המבוגרת השתנתה: העיניים האדימו, השפתיים רעדו, הידיים הפכו קרות. פעם אחת האחות אפילו הבחינה בסימן כחול על פרק כף ידה.
היא ניסתה לברר יותר, אך המטופלת הסיטה מיד את מבטה ולחשה שהכול בסדר.
העמיתים המליצו לה לא להתערב.
“זה לא עניינך. הוא משפחה – מותר לו,” אמרו.
אבל היבבות חזרו שוב ושוב.
ערב אחד שמעה האחות צעדים מחוץ לחדר. ואז קולות חנוקים. הוא דיבר בחדות, האישה המבוגרת מלמלה משהו, כאילו התגוננה. חבטה עמומה. צעקה קצרה.
באותו לילה האחות לא הצליחה לישון.
היא תכננה תוכנית כדי לגלות את האמת. אם אף אחד לא רואה – היא תראה.
בפעם הבאה נכנסה לחדר מוקדם. האור היה עמום, המטופלת ישנה. האחות זחלה על הרצפה והצטופפה מתחת למיטה. אבק, לינוליאום קר, קפיצים חלודים מעליה. היא הרגישה אי־נוחות עמוקה.
צעדים במסדרון. הדלת חרקה. הוא נכנס.
האחות ראתה בתחילה רק את נעליו ואת קצה המיטה. קודם – שקט. ואז קולו. הוא דיבר לאט ובתקיפות אל האישה המבוגרת. היא בכתה.
ואז קרה משהו שעצר את נשימתה.
בהתחלה דיבר בשקט. מאוד בשקט. הוא הסביר שהבית כבר “אבוד”, שאין לו ערך עבורה, שהיא חייבת לחתום על המסמכים. הוא אמר שאם לא תסכים מרצון – הוא “יעזור”.
המטופלת בכתה, התחננה שיעזוב אותה בשקט. היא אמרה שלא תחתום על כלום.
ואז קולו השתנה.
הוא התכופף מעל המיטה והחל לאיים. הוא אמר שהיא חייבת לקחת את ה“תרופות” שלה, שהוא יודע איך לעשות זאת כך שהרופאים לא ישימו לב, ואם תהיה עקשנית – מצבה יחמיר. הרבה יותר.
האחות עצרה את נשימתה.
היא ראתה אותו מוציא מזרק. לא של בית החולים. אחר, כהה, ללא סימון. הוא הזריק אותו למרות התנגדות המטופלת. האישה צעקה, ידה נפלה חסרת כוח על הסדין.
האימה אחזה באחות.
היא קפצה ממחבואה, צעקה ופתחה את הדלת לרווחה. מהומה פרצה, אחיות והרופא התורן רצו פנימה. האיש נעצר במקום. המזרק הוחרם. בתיקו נמצאו מסמכים – מוכנים מראש, עם מקום לחתימה.
מאוחר יותר התברר שההזרקות לא הכילו שום תרופה. דווקא בגלל זה מצבה של האישה הידרדר באופן דרמטי.
