האיש כבר הסתובב ביער במשך כמה שעות. הוא רק רצה לצעוד בשבילים מוכרים ולשאוף אוויר צח. הכול היה שקט – עד ששמע מאחוריו את רחש הענפים הנשברים.
הוא הסתובב וקפא במקום: מבין העצים יצאה להקת זאבים. היו רבים מהם – לפחות שמונה. בתחילה חשב שמדובר במפגש מקרי בלבד, אך כשהזאבים החלו להתקרב באיטיות, כבר לא היה ספק: הם התכוננו לתקוף.
האיש רץ אל העץ הקרוב ביותר, השליך את התרמיל והחל לטפס בענפים כלפי מעלה. לבו הלם במהירות, נשימתו הייתה מקוטעת, ידיו החליקו שוב ושוב על קליפת העץ.
הזאבים הקיפו את העץ, חשפו שיניים ונהמו. אחד מהם נעמד על רגליו האחוריות ולפתע תפס בשיניו את המגף שלו, מושך אותו כלפי מטה. האחרים הסתובבו סביב העץ, סגרו את המעגל וקיבעו אותו במבטיהם הצהובים.
האיש הזקן צעק וניסה בכל כוחו להיאחז, אך כוחותיו כבר החלו לאזול. הוא ידע – לא יוכל להחזיק כך זמן רב. הטלפון שלו היה בתרמיל, ובכל מקרה לא הייתה קליטה באזור הזה. אבל בדיוק באותו רגע קרה משהו בלתי צפוי לחלוטין המשך בתגובה הראשונה
ופתאום – מעומק היער נשמע קול שהקפיא את הדם בעורקים. נהמה עמוקה ועוצמתית, כאילו האדמה עצמה מדברת. הזאבים קפאו והסתובבו בבת אחת.
מבין העצים הופיע צל ענק. ברגע הבא יצא דוב אל הקרחת. הוא נעצר, הביט ישירות בזאבים ושאג בעוצמה כזו שהעלים על הענפים רעדו.
הזאבים, עם זנבות מקופלים, נמלטו בזה אחר זה ונעלמו בתוך היער הסבוך. הדוב נשאר עוד כמה שניות, ואז הרים את ראשו והביט למעלה – ישירות אל האיש.
האיש הזקן קפא, לא מסוגל אפילו לנשום. הוא חשב שנמלט מהזאבים רק כדי ליפול קורבן לדוב. אך החיה לא זזה. היא פשוט הסתובבה ונעלמה בצעדים כבדים חזרה אל תוך היער.
האיש הזקן לא הצליח לרדת מהעץ זמן רב. הוא ניצל מטורפים מסוימים – רק משום שאחר הופיע. ועדיין לא הצליח להבין: האם זה היה נס, צירוף מקרים… או שמישהו באמת שמר עליו בתוך היער הזה.
