באותו יום, כאשר פתאום נשמע הקול המוכר והנשכח של אופנוע ישן ברחוב הכפר האבקתי, כולם נדהמו. האנשים הציצו מהשערים, חלקם עצרו ליד המזרקה, ואפילו נינה הזקנה הניחה את הדלי בצד כשזיהתה את המנוע הקלוקל.
זה היה סטפן הישן.
הוא כבר בן שבעים. אחרי מותה של אשתו כמעט שלא שוחח עם אף אחד, לבש שנים ארוכות את המעיל הישן שלו ודחה את הדברים הפשוטים ביותר. הגג של ביתו היה דולף כל אביב, הגדר נטויה, והגינה מכוסה בצמחייה פראית.
אך באותו יום לא הפתיע אף אחד שסטפן פתאום שוב עלה על אופנועו הישן.
מאחוריו ישבה אישה.
היא הייתה בערך בת שלושים, לבשה שמלה כחולה עם פרחי פרג, והחזיקה בידיו של הזקן כאילו זה הדבר הכי טבעי בעולם. האופנוע נסע לאט, לפעמים המנוע גמגם, לפעמים נאלצו לדחוף אותו ברגליים, כי המנוע כנראה כבר לא רצה לעבוד.
כשעצרו בחצרו של סטפן, כבר התאספה קבוצת אנשים קטנה ליד גדרות השכנים.
— אלוהים, הוא השתגע… — לחשה נינה הזקנה.
— זו נכדתו? — שאל קוליה הזקן.
אך סטפן, כאילו לא שם לב לכלום, הסיר את הקסדה, סייע לאישה לרדת מהאופנוע ואמר ברוגע מוחלט:
— זו לנה. אשתי.
לכמה שניות השתררה ברחוב שתיקה כזאת, שלא אפילו התרנגולות קיללו. ואז התחילו לחשושים.
חלק צחקו, חלק נענעו בראשם, אחרים אמרו בגלוי שהאיש הזקן איבד את דעתו אחרי מות אשתו.
— היא צעירה ממנו בארבעים שנה!
— כנראה בגלל הכסף שלו.
— נראה כמה זמן היא תישאר כאן.
לנה שמעה את הכל, אך חייכה בשקט ופנתה לברך את כולם כאילו לא קרה דבר יוצא דופן.
אך לאחר כמה ימים, נדהם כל הכפר מחדש כשראו מה קורה בביתו של האיש הזקן ומה עושה אשתו החדשה 😨😢
בימים הראשונים חיכה כל הכפר לסקנדלים, אך לא קרה דבר. ביום השלישי שמו השכנים לבעל דבר מוזר.
בבוקר כבר עשן יצא מהקמין, מהחלון נשבה ריח לחם טרי, ובחצר התלויה כביסה שטופה וריחנית.
זו הייתה לנה.
היא לא ישבה דקה אחת ללא מעש. תחילה ניקה את החלונות, שלא נוקו עשר שנים, אחר כך רוקנה את האסם הישן, לאחר מכן הוציאה חצי מהגרוטאות המיותרות מחדר האחסון.
אך הדבר המדהים ביותר קרה ביום החמישי.
לנה נכנסה לחצר, הביטה על הגג ואמרה לסטפן:
— אי אפשר לחיות כך. בגשם הבית שלך כמעט כמו בחוץ.
— תמיד רציתי… — מלמל הזקן.
— אז תתחיל עכשיו. היום מתחילים.
ובאותו היום ראה כל הכפר סצנה בלתי רגילה.
סטפן עמד על הגג. אותו סטפן, שהלך כפוף שנים רבות ואמר שאין לו כוח לשום דבר. הוא החליף קרשים, חיזק ברזל, התלונן על מסמרים ו… צחק בעת ובעונה אחת.
למטה עמדה לנה והגישה לו את הכלים.
שבוע לאחר מכן נבנתה גדר חדשה בחצר. לאחר שבועיים נחרשה הגינה ונשתלה. בבית נריח לחם ועוגות, ובערבים הגיעו השכנים לשולחן של סטפן, כי לנה ידעה לדבר כך שהאנשים נשארים בלי רצון לצאת.
בערב אחד אמרה נינה הזקנה בשקט לקוליה:
— אתה יודע… בהתחלה חשבתי שהשכן שלנו השתגע.
— ועכשיו?
נינה הזקנה הביטה בחצרו של סטפן, שם עבד וצחק כשהוא תיקן את האופנוע הישן, ולנה עמדה לידו וסיפרה לו משהו.
— עכשיו אני חושבת… היא פשוט החזירה לו את החיים.
ברגע הזה הבין כל הכפר דבר שאף אחד לא ציפה לו.
הסטפן הישן, שלכולם נראה בודד וכמעט שבור, הפך פתאום לאיש המאושר ביותר בכל הרחוב.
