ריקרדו נשאר לעמוד במרכז רחבת שדה התעופה.
הוא לא האמין למראה עיניו.
רק שעה קודם לכן ישב במשרד עורכי הדין וצחק על האישה שממנה הצליח להיפרד כשהיא כמעט חסרת כל.
כעת היא עמדה מול מטוס מנהלים פרטי.
והיא לא נראתה כמו אישה שהפסידה.
היא נראתה כמו מישהי שיודעת בדיוק מה היא עושה.
"מה זה אמור להביע?" פלט.
ברונה הסתובבה אליו באיטיות.
על פניה היה אותו שקט שליו שהיה לה גם בזמן שחתמה על מסמכי הגירושים.
"זה אומר שאיחרת."
"איחרתי למה?"
הטייס הביט בריקרדו בהפתעה.
"לפגישה עם מר מנדס."
ריקרדו מצמץ.
"איך אתה יודע על מנדס?"
ברונה חייכה.
"כי הוא טס איתי."
באותו רגע הופיע מאחוריה גבר בחליפה אפורה.
פטריסיו מנדס.
אחד מאנשי העסקים המשפיעים ביותר במדינה.
האדם שעל החוזה איתו נאבק ריקרדו במשך חודשים.
"ברונה," אמר והושיט לה יד, "המשקיעים כבר מחכים."
גרונו של ריקרדו התייבש.
"חכו רגע."
שניהם הסתובבו אליו.
"אתם מכירים?"
פטריסיו נראה מבולבל.
"כמובן."
"ברונה היא בעלת השליטה בחברת AeroLink."
ריקרדו הרגיש כאילו הקרקע נשמטת מתחת לרגליו.
AeroLink.
חברת התעופה הפרטית הצומחת ביותר באזור.
החברה שאיתה ניסה ליצור שותפות אסטרטגית.
החברה שיכלה לקבוע את עתיד העסק שלו.
"זה לא יכול להיות."
פטריסיו חייך קלות.
"זה בהחלט יכול."
ברונה לא אמרה מילה.
היא נתנה לאמת לדבר במקומה.
"את הבעלים של AeroLink?"
"כן."
"ממתי?"
"מגיל תשע."
ריקרדו לא הצליח להבין.
ברונה פתחה תיקייה.
בפנים היו מסמכים.
ירושה.
מניות.
חתימות.
סבה הקים חברת תעופה קטנה לפני עשרות שנים.
לאחר מותו היא ירשה את חלק השליטה.
אבל מעולם לא דיברה על כך.
אפילו לא בזמן נישואיהם.
"למה?"
עיניה התכהו.
"כי רציתי שמישהו יאהב אותי בגלל מי שאני."
דממה.
כואבת.
אכזרית.
"ואתה במשך שנים שכנעת אותי שאני לא שווה שום דבר בלעדיך."
ריקרדו לא הצליח לענות.
כי הוא ידע שהיא צודקת.
במשך שנים הוא הקטין אותה.
במשך שנים הציג אותה כעקרת בית חסרת חשיבות.
במשך שנים לקח לעצמו את הקרדיט.
והיא אפשרה לזה לקרות.
לא מתוך חולשה.
מתוך אהבה.
"אז כל זה היה שלך?"
ברונה הנידה בראשה.
"לא."
"למה את מתכוונת?"
"לא הכול."
היא הגישה לו תיקייה נוספת.
ריקרדו פתח אותה.
והחוויר אפילו יותר.
החברה שניהל.
מקור הגאווה הגדול ביותר שלו.
העסק שבנה.
הייתה תלויה בתשתיות, בלוגיסטיקה ובחוזי השינוע שהיו בבעלות AeroLink.
ורוב החוזים הללו עמדו לפוג בעוד שלושים יום.
"לא…"
"כן."
לראשונה היא הביטה ישירות בעיניו.
"היום איבדת אישה."
ריקרדו שתק.
"ובעוד חודש אתה עלול לאבד גם את השותף העסקי החשוב ביותר שלך."
פטריסיו מנדס הביט בשעונו.
"אנחנו חייבים לצאת."
ברונה הנהנה.
ואז הסתובבה בפעם האחרונה אל האיש שפעם אהבה.
"אתה יודע מה הדבר העצוב ביותר?"
ריקרדו לא ענה.
"מעולם לא הייתי צריכה את הכסף שלך."
הרוח פיזרה את שערה.
"כל מה שרציתי היה כבוד."
לאחר מכן היא עלתה למטוס.
הדלת נסגרה.
המנועים החלו לפעול.
ריקרדו נשאר לבדו על רחבת שדה התעופה.
לראשונה מזה שנים בלי תשובות.
בלי שליטה.
בלי עליונות.
וכשהמטוס התרומם מהקרקע ונעלם בשמיים, הוא הבין דבר שניסה להכחיש במשך שנים.
הטעות הגדולה ביותר בחייו לא הייתה שאיבד אישה עשירה.
הטעות הגדולה ביותר הייתה שאיבד אדם שאהב אותו הרבה לפני שלמד לאהוב את עצמו.
