דוד הביט זמן רב בתמונות מבלי לומר מילה.
במבט ראשון הכול נראה חד־משמעי.
אנה מוסרת מעטפה עבה לגבר מקועקע.
רחוב נטוש.
שעת ערב מאוחרת.
קלרה חייכה בסיפוק.
"ידעתי שהיא לא תמימה כמו שהיא מציגה את עצמה."
אנה נשארה שקטה.
לבסוף דוד דיבר בקול רגוע.
"אני רוצה לשמוע את האמת."
אנה נשמה עמוק.
"האיש הזה נקרא ויקטור."
איש מהנוכחים לא זז ממקומו.
"הוא אחי הגדול."
קלרה גלגלה את עיניה.
"סיפור נוח מאוד."
אנה הנידה את ראשה.
"לפני שש שנים הוא השתחרר מהכלא."
"מאז הוא לא הצליח למצוא עבודה."
דוד המשיך להקשיב לה בריכוז.
"הכסף שנתתי לו לא נועד לשום ארגון פשע."
"שילמתי באמצעותו עבור מרכז שיקום של הבן שלו."
היא שלפה תיקייה.
בתוכה היו קבלות.
מסמכים רפואיים.
וחוזים.
אפשר היה לעקוב אחר כל שקל.
דוד פתח באיטיות את פירוט חשבון הבנק.
לאחר מכן ביקש ממחלקת האבטחה לבדוק את היסטוריית השימוש בכרטיסים.
התוצאות הפתיעו את כולם.
האישה הראשונה בזבזה בתוך יום אחד מאות אלפי שקלים על תיקי יוקרה.
השנייה רכשה תכשיטים יקרים במיוחד.
השלישית שילמה על חופשה אקזוטית וקנתה מכונית ספורט.
אנה הוציאה רק חלק קטן מהכסף.
היא קנתה תרופות.
מוצרי מזון.
ושילמה את שכר הלימוד של שני ילדיה של אחותה המנוחה.
את יתרת הכסף לא נגעה כלל.
דוד הפנה את מבטו אל קלרה.
"למה היית כל כך בטוחה שהיא אשמה?"
עורכת הדין איבדה את הביטחון.
לאחר בדיקה קצרה התברר שהיא עצמה שכרה חוקר פרטי כדי לצלם את התמונות באופן שייראו חשודות ככל האפשר.
הוא דאג שלא יצלם את בית החולים.
בכוונה לא תיעד את הילדים.
ובכוונה יצר רושם כאילו מדובר במעשה פלילי.
דוד קם ממקומו.
"לא רציתי לבדוק מי יודע לבזבז כסף."
הוא הביט בכל ארבע הנשים.
"רציתי לגלות מי נשאר אותו אדם גם כשהוא מקבל כוח בלתי מוגבל."
ואז פנה אל אנה.
"את היחידה שלא נתת לכסף לשנות את הלב שלך."
אנה השפילה את עיניה.
"רק עשיתי את מה שהיה נכון לעשות."
כעבור כמה חודשים מונתה אנה למנהלת הקרן שהקים דוד כדי לסייע למשפחות במצוקה.
לא מפני שהייתה הענייה ביותר.
וגם לא משום שהוציאה את הסכום הקטן ביותר.
אלא מפני שהבינה דבר אחד שאי אפשר לרכוש בכסף.
ערכו האמיתי של אדם אינו נמדד בגודל חשבון הבנק שלו.
אלא בבחירות שהוא עושה כאשר ניתנת לו האפשרות לעזור לאחרים.
