באותו יום האוטובוס היה כל כך עמוס, שאנשים נאלצו להישען זה על זה כדי לא ליפול בכל סיבוב. בפנים נשמע רחש שקט – חלק התווכחו, חלק בהו בטלפון, ואחרים פשוט סבלו מהצפיפות.
באחת התחנות עלתה לאוטובוס אישה מבוגרת עם מקל הליכה. היא נעה בזהירות רבה, כאילו כל צעד עולה לה במאמץ. האנשים פינו מעט מקום, אבל כמעט ולא נותרו מושבים פנויים. ואז לפתע היא הבחינה באחד – ממש ליד בחור צעיר.
הבחור ישב בפישוק רגליים רחב, ועל המושב שלצידו היה מונח תיק הגב שלו. בנוסף, רגל אחת שלו הייתה מתוחה כך שכמעט חסמה את כל המעבר. הוא נראה מרוצה מעצמו, כאילו האוטובוס שייך רק לו.
האישה התקרבה ואמרה בשקט, כמעט בלחש:
— סליחה, תוכל בבקשה להזיז את התיק? אני רוצה לשבת.
הבחור אפילו לא הסתובב. הוא העמיד פנים שלא שמע דבר.
האישה עמדה לרגע, ואז הושיטה בזהירות יד כדי לפנות לעצמה מקום. באותו רגע הבחור קפץ לפתע כאילו פגעו בו, נעמד וצעק:
— מה את עושה?! מי נתן לך רשות לגעת בדברים שלי?! אני מתקשר למשטרה!
באוטובוס השתררה פתאום דממה. האנשים התחילו להסתובב.
— רק רציתי לשבת… — ענתה האישה בבלבול. — הרי המקום פנוי, ביקשתי קודם…
הבחור חייך בזלזול, הביט בה מלמעלה ואמר בקרירות:
— המקום הזה תפוס.
— ומי תפס אותו? — שאלה בשקט.
הוא לא היסס לרגע וענה עם חיוך חצוף:
— הרגל שלי.
לאחר מכן הניח את רגלו הכבדה בהפגנתיות על המושב והוסיף:
— ובכלל… את מריחה כמו זקנה. אני לא רוצה לשבת לידך.
באוטובוס שררה שתיקה לא נעימה. חלק הורידו מבט, אחרים הידקו שפתיים, אבל אף אחד לא התערב.
הבחור החצוף לא היה מסוגל לדמיין מה עומד לקרות לו בשניות הבאות. 😨😥
ואז, בדיוק באותו רגע, נשמע קול מהקהל.
— היי, אתה! — אמרה נערה שעמדה ליד החלון. — אתה בכלל שומע את עצמך?
כולם הסתובבו אליה. היא הביטה בו בלי פחד ובלי היסוס.
— האישה הזאת היא היחידה שאולי בכלל מוכנה לשבת לידך, וגם זה רק כי קשה לה לעמוד. ואתה מתנהג כאילו כולם חייבים לך משהו.
הבחור עיוות את פניו, אבל לא מצא תשובה. הנערה המשיכה:
— תסתכל למעלה. רואה את השלט? המושבים האלה מיועדים למבוגרים ולאנשים שקשה להם לעמוד. או שהחוצפה שלך כבר עלתה לך לראש עד כדי כך שאתה לא רואה את זה? אולי פשוט תלך ברגל, זה יעשה לך טוב.
באוטובוס נשמע צחקוק קל. ואז עוד ועוד אנשים התחילו לצחוק, עד שהצחוק התפשט בכל האוטובוס.
— אם כל כך לא נוח לך, — הוסיפה הנערה, — תעמוד. תן לסבתא לשבת לבד.
הבחור האדים, ניסה לומר משהו, אבל המילים נתקעו לו בגרון. האנשים כבר לא שתקו.
— היא צודקת!
— אין לך בושה!
— תרד מהאוטובוס!
הנהג עצר את האוטובוס ופתח את הדלתות.
הבחור ישב עוד שנייה כאילו לא מאמין שזה באמת קורה לו. אבל אז, תחת המבט והקולות של האחרים, הוא קם וירד מהאוטובוס בלי להסתכל לאחור.
הדלתות נסגרו. האוטובוס המשיך לנסוע.
אותה נערה לקחה בעדינות את התרמיל, הזיזה אותו הצידה ועזרה לאישה המבוגרת להתיישב.
— תודה רבה… — אמרה האישה בשקט, עדיין לא מעכלת את מה שקרה.
— את צריכה להודות לעצמך, — ענתה הנערה בחיוך קל. — על הסבלנות שלך.
באותו רגע האווירה באוטובוס השתנתה. האנשים חזרו לדבר, אבל כבר לא באדישות. חלק פינו מקום לאחרים, וחלק פשוט חייכו.
