גם כשמגיעים לחדר הלידה עם תוכנית ברורה בראש, לפעמים המציאות מחליטה אחרת לגמרי. אילנית לוי חזרה לרגע כזה בדיוק מהלידה הראשונה שלה — כשהייתה בת 21, שמעה מהרופאים שהלידה עומדת להסתיים בניתוח קיסרי ופשוט סירבה לקבל את השינוי.
בשיחה עם פרופ' יריב יוגב, שמלווה את הלידות בתוכנית "בייבי בום", נזכרה לוי בלידתו של ליאם, בנה הבכור והמשותף עם אייל גולן.
באותה תקופה היא הייתה, לדבריה, צעירה מאוד ובטוחה בדבר אחד: ניתוח קיסרי אינו חלק מהתוכנית שלה.
"הייתי ילדה בת 21 שבטוחה שקיסרי לא יהיה פה", סיפרה.
אלא שבחדר הלידה התברר שהמציאות אינה מתקדמת לפי התוכנית שהייתה לה בראש, וכשהצוות הודיע לה שיהיה צורך בקיסרי — התגובה שלה הייתה מיידית.
"כשאמרו לי קיסרי רצתי לשירותים ונעלתי את עצמי שם", נזכרה לוי.
והיא לא הסתפקה בבריחה מהחדר. לדבריה, באותו רגע הודיעה: "לא מוציאה אותו".
הסיפור, שכיום היא מסוגלת לספר ממרחק של שנים, ממחיש עד כמה רגע הלידה יכול להפוך בתוך זמן קצר מחוויה שאישה דמיינה ותכננה מראש למצב שבו היא נדרשת להתמודד עם החלטה רפואית שלא ציפתה לה.
פרופ' יוגב סיפר כי הוא מכיר היטב מצבים שבהם נשים מגיעות לחדר הלידה עם תמונה ברורה של הדרך שבה הן רוצות שהלידה תתנהל.
"היום נשים רוצות לשלוט בהכל", אמר, והסביר שהמסר שלו ליולדות הוא להגיע עם תוכנית — אבל גם להיות מוכנות לשנות אותה בהתאם להתפתחויות.
"אני תמיד אומר להן 'תבואו עם תוכנית בראש, אבל אתן חייבות לדעת לשחרר'".
מעבר לסיפור האישי של לוי, יוגב התייחס גם להשפעה שהייתה לצילומי "בייבי בום" על אנשי הצוות עצמם.
לדבריו, הנוכחות של המצלמות אפשרה לרופאים ולמיילדות לראות בדיעבד רגעים שמתרחשים בחדרי הלידה דווקא כשהצוות הרפואי אינו נמצא בהם.
"זאת תוכנית של אהבה, רואים את האהבה הטהורה של הצוות למטופלים", סיפר.
הוא הסביר שגם פעולה שנראית פשוטה, כמו כניסה של איש צוות לחדר ואמירת שלום, יכולה לשנות מיד את הדינמיקה ואת ההתנהלות של האנשים שנמצאים במקום.
לדבריו, האפשרות לצפות לאחר מכן במה שהתרחש ללא נוכחותם סיפקה לצוות נקודת מבט שלא הייתה זמינה לו קודם.
"התוכנית נתנה לנו לראות במצלמה מה קורה כשאנחנו לא שם", אמר. "זה לימד אותנו הרבה על עצמנו והפך אותנו להיות רגישים יותר".
עבור לוי, לעומת זאת, הזיכרון מחזיר אותה לאישה הצעירה שהייתה אז — בת 21, בלידה הראשונה שלה, כשברגע אחד נאמר לה שהתרחיש שממנו חששה עומד להפוך למציאות.
והתגובה האינסטינקטיבית שלה הייתה פשוט לקום, לרוץ לשירותים, לנעול את הדלת ולהודיע שהיא לא מוכנה.
אז מה אתם חושבים — עד כמה חשוב להגיע ללידה עם תוכנית ברורה, ומתי צריך להיות מוכנים לוותר עליה כשהמציאות משתנה?
ספרו מה דעתכם. הסיפור של אילנית לוי מוכיח שלפעמים דווקא הרגע שלא תכננתם הוא זה שנשאר בזיכרון שנים אחר כך.
