שנה בדיוק אחרי שנכנסה לחדר הניתוח כשהיא מלאה בפחדים ובחששות, אמירה בוזגלו מסתכלת לאחור ומתקשה להאמין כמה השתנו חייה. בפוסט אישי ומרגש שפרסמה באינסטגרם, לצד תמונות עדכניות שלה, חשפה כי השלימה ירידה של 59 קילוגרמים מאז הניתוח לקיצור קיבה. אבל מבחינתה, הסיפור גדול בהרבה מהמספר שעל המשקל. היא חזרה לבוקר שבו בכתה והתפללה לפני הניתוח, סיפרה על ההתאוששות הכואבת והודתה לילדיה ולאנשים שליוו אותה בדרך.
ביום שלישי ציינה אמירה בוזגלו שנה לאחד האירועים המשמעותיים בחייה: הניתוח לקיצור קיבה שעברה.
לרגל התאריך המיוחד היא החליטה לשתף את עוקביה בתמונות שמציגות את השינוי החיצוני שעברה, ולצדן פרסמה טקסט אישי שבו תיארה את החוויות, הפחדים והתקוות שליוו אותה לאורך השנה האחרונה.
"היום אני חוגגת שנה למהפך שלי. פחדתי. חששתי. קיוויתי ואיזה כיף שנבראתי מחדש, לא רק בגלל משקל, אבל כן מינוס פאקינג 59 ק"ג", כתבה.
המספר המרשים משך כמובן תשומת לב, אך בוזגלו ביקשה להבהיר שמבחינתה מדובר גם בשינוי אישי ורגשי עמוק.
״בעיקר התפללתי ובכיתי״: הבוקר שלא תשכח
בפוסט חזרה בוזגלו אל השעות שלפני הניתוח, כשהמציאות החדשה שעמדה בפניה עדיין נראתה רחוקה ולא ברורה.
לדבריה, חברתה הגיעה לאסוף אותה בשעה חמש לפנות בוקר, כדי ללוות אותה לבית החולים.
אלא שבאותם רגעים היא התקשתה להתרגש מהשינוי הצפוי, והייתה עסוקה בעיקר בחששות שלה.
"אני הייתי בעיקר בתוך עצמי, מכונסת", סיפרה.
החברה שניסתה לעודד אותה השמיעה מוזיקה ושאלה אם היא מבינה שחייה עומדים להשתנות.
"שמה לי מוזיקה ואמרה לי: את קולטת שהולכים להשתנות לך החיים?! אז לא, לא הבנתי. בעיקר התפללתי ובכיתי", שיתפה בוזגלו.
היא תיארה רגעים שבהם ההחלטה לעבור את הניתוח כבר הייתה מאחוריה, אבל הפחד מההליך עצמו עדיין היה נוכח מאוד.
הבקשה המרגשת לצוות הרפואי
בשעה שבע בבוקר נכנסה בוזגלו לחדר הניתוח.
לדבריה, התאריך שבו נערך ההליך היה גם היום שבו חזרו חטופים הביתה, אירוע שהעסיק אותה אפילו ברגעים שלפני ההרדמה.
היא סיפרה שפנתה לצוות הרפואי וביקשה מהם לשמור עליה.
"אמרתי לצוות הרפואי, איזה מרגש החטופים חוזרים היום הביתה, תשמרו עליי ושבקרוב אראה אותם חוזרים הביתה", כתבה.
Посмотреть эту публикацию в Instagram
המחשבות על השבים ועל האפשרות לצפות בחזרתם לאחר הניתוח ליוו אותה באותו בוקר טעון.
אבל הדרך חזרה לשגרה לא הייתה מיידית.
״כאובה ולא מסוגלת לחייך״
אחרי הניתוח החלה תקופת ההתאוששות, שאותה תיארה בוזגלו כלא פשוטה.
"לקח לי זמן וגם אני חזרתי הביתה. בהתחלה, כאובה ולא מסוגלת לחייך", כתבה.
הדברים שלה הזכירו כי מאחורי התמונות העדכניות והירידה במשקל עומד גם הליך רפואי משמעותי, עם תקופת החלמה והתמודדות אישית.
אחת הדמויות המרכזיות שליוו אותה ברגעים האלה הייתה חברתה עדי גיא.
בוזגלו סיפרה שגיא הגיעה לישון לצדה כדי לתמוך בה ולעזור לה במהלך ההתאוששות.
ולמרות הקושי, השתיים הצליחו למצוא גם רגעים משעשעים.
"רק היא ברגעים כאלה מסוגלת לגרום לי להקליל", כתבה בוזגלו על חברתה.
היא אף שיתפה באנקדוטה מצחיקה מבית החולים: בזמן שנזקקה לעזרה כדי לקום במהלך הלילה, גיא הייתה שקועה במשחקים בטלוויזיה ולא הבחינה מיד במתרחש.
"טוב, אי אפשר לצפות להכל", התבדחה בוזגלו.
הרגע הקטן הזה הכניס מעט הומור לסיפור שהתאפיין בעיקר בחששות, בכאב ובהתמודדות.
הניתוח שביטלה שלוש פעמים
ההחלטה לעבור ניתוח לקיצור קיבה לא התקבלה אצל בוזגלו בקלות.
כבר באוגוסט האחרון, כשהתארחה בתוכנית "גלית ואילנית", היא סיפרה על הדרך הארוכה שעברה לפני שהצליחה להיכנס לחדר הניתוח.
באותו ריאיון חשפה כי ביטלה את ההליך שלוש פעמים בשל התלבטויות ופחדים.
היא גם שיתפה אז כי ירדה 51 קילוגרמים.
כעת, שנה אחרי הניתוח, היא מעדכנת שהירידה המצטברת הגיעה ל-59 קילוגרמים — שמונה קילוגרמים נוספים לעומת הנתון שעליו סיפרה באוגוסט.
העדכון החדש מגיע לצד תחושת סיפוק גדולה, אך גם עם זיכרון ברור של הרגעים שבהם לא הייתה בטוחה שתצליח לעשות את הצעד.
״גם בשביל הילדים שלי נבראתי מחדש״
לקראת סיום הפוסט בחרה בוזגלו להפנות את תשומת הלב לאנשים הקרובים אליה, שלדבריה היו חלק בלתי נפרד מהשנה שעברה.
"תודה לכל המשפחה והחברים שהיו ותמכו כל השנה", כתבה.
אבל את אחת התודות האישיות ביותר שמרה לילדיה.
"תודה לילדים שלי שגם בשבילם נבראתי מחדש", הוסיפה.
המשפט הזה המחיש עד כמה היא רואה בשינוי שעברה אירוע שמשפיע לא רק עליה, אלא גם על חייה המשפחתיים.
בוזגלו לא הסתפקה בסיכום של הירידה במשקל, אלא בחרה להתייחס גם לאופן שבו היא רוצה לחיות מכאן והלאה.
"אנחנו כאן לסיבוב אחד בגלגול הזה, אז בואו נחיה במקסימום. מזל טוב לי", חתמה את הפוסט.
שנה אחת, שינוי גדול וסיפור אישי שנמשך
הפוסט של בוזגלו מציג שני צדדים של אותה חוויה.
מצד אחד, התמונות העדכניות והירידה של 59 קילוגרמים ממחישות את השינוי הגופני שעברה.
מצד שני, הסיפור על הבוקר שלפני הניתוח, הדמעות, התפילות וההתאוששות הכואבת מעניק הצצה לחלקים הפחות גלויים של התהליך.
היא אינה מסתירה את החששות שליוו אותה, וגם אינה מציגה את הדרך כאילו הייתה פשוטה.
עבורה, יום השנה לניתוח הוא הזדמנות להודות למי שהיו לצדה, להביט על ההחלטה שקיבלה ולהעריך את הדרך שעברה מאז.
ובסופו של דבר, נראה שהמסר המרכזי שלה אינו מסתכם במספר הקילוגרמים שהשילה, אלא בתחושה שהיא פותחת פרק חדש בחייה.
מה דעתכם על השיתוף האישי של אמירה בוזגלו — האם דווקא הסיפורים על הפחדים והקשיים הופכים את הדרך שלה למשמעותית יותר בעיניכם?
ספרו לנו בתגובות מה חשבתם על הדברים שכתבה ועל השינוי שבחרה לחשוף.
