סיפורים מעניינים
מרסלה פתחה באיטיות את המעטפה הישנה. בתוכה היה מכתב שנכתב בכתב יד רועד. "מרסלה היקרה, אם את קוראת את המכתב הזה, סימן שכבר אינני בין החיים. ורק עכשיו
מטיי לא ידע מה לומר. הוא רק אחז בחוזקה בדובון האחרון, זה שעדיין לא הספיק להעניק. מפקד המשטרה פתח בזהירות קופסת עץ קטנה. בתוכה היה מונח תג פליז
נטליה הרימה באיטיות את המעטפה. ידיה רעדו. אביה צעד לעברה. "אל תפתחי אותה." לראשונה בחייה קולו נשמע מלא פחד. האורחים הביטו בו בתדהמה. מריאנה נגעה במצחה. "אבא… למה
מטאו עמד במקומו, בלי להוציא מילה. בחדר הקטן לא היו אוצרות. לא כסף. לא זהב. רק זיכרונות. בכל אחת מהתמונות הופיעה אותה נערה. מתינוקת קטנה ועד צעירה בוגרת.
איש לא העז לזוז. כל גן החיות היה מרותק למחזה אחד. הגורילה הענקית החזיקה בכף ידה הגדולה תליון עץ קטן. במקום לתקוף, היא הניחה אותו בעדינות בידו של
אמה הייתה תלויה על קצה פלטפורמת השירות וניסתה להסדיר את נשימתה. היא נעצרה כמה קומות מתחת לנקודת הנפילה. עוד כמה סנטימטרים בלבד, והכול היה עלול להסתיים באסון. טכנאי
שקט כבד השתלט על הסלון. איש לא זז ממקומו. גבר בחליפה כהה הניח תיקייה שחורה על השולחן. "שמי ד"ר נובאק. אני מייצג את המעבדה שביצעה את בדיקת ה-DNA."
מריאנה פתחה באיטיות את התיקייה השחורה. בפנים לא היה חוזה רכישה. וגם לא צוואה. היו שם דפי חשבון בנק. חוזי הלוואות. ועשרות העתקים של העברות כספים. כולם הובילו
כרמן ישבה על המיטה, קפואה במקומה. הבנים שלה דיברו על אביהם כאילו היה רק מכשול. לא כאדם. לא כאיש שגידל אותם כל חייהם. "הרופא יגיע בשמונה," אמר הבן
מחיאות הכפיים בקפלה לא פסקו. תחילה מחאו כפיים החיילים. אחריהם הקצינים. ולבסוף כמעט כל האורחים. רק ריצ'רד נשאר לעמוד ליד הדלת. לראשונה זה שנים הוא לא ידע לאן