האישה המבוגרת הגיעה לשוק הזה כמעט כל יום במשך שנים. לאחר שבעלה נפטר וילדיה עברו לערים שונות, לא נותרה לה ברירה אחרת להתפרנס.
היא מכרה ירקות מהגינה שלה. כל מה שהיה מונח על הארגז – היא גידלה בעצמה. היא זרעה, השקתה, טיפלה, הוציאה את כספה האחרון על זרעים ודשן. היא כבר הייתה מעל גיל שבעים, גבה כאב, ידיה רעדו, אך בכל זאת קמה מוקדם כל בוקר ועמדה בשוק.
אנשי האזור הכירו אותה היטב. חלקם רק בירכו אותה, אחרים קנו דווקא ממנה גם אם זה היה מעט יקר יותר. לא מתוך רחמים, אלא מתוך כבוד לעבודה שלה.
באותו יום הופיע בשוק גבר בחליפה יקרה. נעליים נקיות, שעון יוקרתי, הליכה בטוחה. הוא בלט מיד. הוא ניגש אל האישה, בחן את הירקות ושאל בחיוך מזלזל על המחיר.
כאשר היא אמרה את הסכום בשקט, פניו השתנו מיד.
— כל כך הרבה כסף על העגבניות המסריחות האלה? את רצינית?
— למה מסריחות, בני? הן טריות. אני גידלתי אותן בעצמי, — השיבה בשקט.
— במחיר כזה אני קונה טון שלם! — התפרץ.
— זו זכותך, נכדי.
המילים הללו גרמו למשהו להתפוצץ בתוכו.
— איך את מעזה לקרוא לי נכד? אין סיכוי שאני קשור למישהי כמוך! תסתכלי על עצמך — צעק. — את באמת חושבת שמישהו צריך את הירקות העלובים שלך?
הוא נעשה זועם יותר ויותר, בעט בארגז, הפיל אותו ודחף את האישה בחוזקה. היא איבדה שיווי משקל ונפלה מהכיסא אל הרצפה.
הוא דרך על הירקות בכעס, ריסק עגבניות ומלפפונים בנעליו, כאילו רצה להרוס לא רק את הסחורה אלא גם אותה.
האישה התחילה לבכות ואמרה בקול רועד:
— זה היה הכסף האחרון שלי… ממה אחיה עכשיו?
האנשים סביב קפאו. חלקם הסיטו מבט, אף אחד לא העז להתערב. ואז קרה משהו בלתי צפוי.
אדם מהאזור שראה הכול ניגש לפתע. הוא הדף בנחישות את האיש בחליפה.
— מה אתה עושה? היא בגיל של אמא שלך. אין לך מצפון?
הוא עזר לה לקום, הושיב אותה בעדינות ואמר בשקט:
— סבתא, אל תבכי. אני אקנה ממך הכול. באמת הכול, עד הפריט האחרון.
האנשים עצרו את נשימתם. האישה הביטה בו ולא האמינה למראה עיניה. היא לחשה:
— אלוהים שלח אותך… תודה.
האיש הזעיק מיד את המשטרה. כשהשוטרים הגיעו, הם לקחו את האיש בחליפה לתחנה. התברר שכבר היה מעורב בכמה שערוריות והיה תחת מעקב. הפעם איימו עליו עונש מאסר אמיתי וקנס גבוה.
ולאישה עזרו להשלים את הכסף. אנשים הגיעו אליה, תמכו בה והראו לה שהיא לא לבד.
