החייל חזר הביתה שלושה ימים מוקדם מהמתוכנן – המפקד שלו שחרר אותו מסיבות בריאותיות, אך הוא בחר לא ליידע את אשתו. הוא תכנן להפתיע אותה.
הוא פתח בשקט את שער הגינה ומיד הבחין במשהו מוזר: האור בבית דלק רק במטבח, ומהחצר האחורית נשמעו קולות חלשים של צעדים נגררים. הצליל היה חלש, כאילו אדם מבוגר מאוד או חולה נע שם.
הוא ניגש אל המחסן והרים את הבריח. הדלת כלל לא הייתה נעולה – היא הייתה סגורה מבפנים בעזרת דלי ישן.
בפנים ישבה אמו על ערימה של שמיכות ישנות. עיגולים כהים מתחת לעיניים, אצבעות נפוחות, סוודר קרוע. לידה עמדה קערה עם שאריות דייסה מכוסה בעובש. ריח של לחות וקור היכה בו.
כאשר אמו ראתה אותו, היא נרתעה.
“בן שלי… היית אמור לחזור רק בעוד שלושה ימים…”
“אמא… למה את כאן?” – קולו נשבר.
היא הורידה את מבטה ולחשה:
“כי זה טוב יותר… לכולם…”
אך כאשר ניסתה לקום, הוא הבחין בסימנים עמוקים על פרקי ידיה מחבלים.
באותו רגע הוא הבין: אמו לא חיה במחסן מרצונה. היא הוחזקה שם.
הוא פרץ אל הבית. אשתו קפאה במקומה, הטלפון עדיין בידה.
“אתה… כבר כאן?” – קולה רעד.
“למה אמא שלי במחסן?” – כל מילה חתכה את האוויר.
היא שתקה. פניה החווירו כאילו ראתה רוח. תשובתה גרמה לו לרעוד.
באותו רגע נכנסה שכנה לבית – זו שלעתים קרובות “השגיחה על המקום”. היא ניסתה לעבור, אך הוא חסם את דרכה.
“מה קורה כאן?”
השכנה נשפה:
“אשתך אמרה שאמך סובלת מדמנציה… שהיא מסוכנת… שהיא עלולה לפגוע במישהו בלילה. היא ביקשה ממני לעזור… להשגיח… להאכיל…”
האדמה כאילו נעלמה מתחת לרגליו. אך הגרוע מכל עוד היה לפניו.
על השולחן הבחין בתיק עבה מלא מסמכים. הוא היה פתוח – ייפויי כוח לבית ולחשבון הבנק. הכול חתום על ידי אמו… אך החתימות היו רועדות ועקומות.
“היא לא יכלה לחתום על זה,” אמר בקול קפוא.
אז אשתו שברה סוף סוף את השתיקה וצעקה:
“ברור שהיא לא יכלה! אבל הייתי חייבת להבטיח את הירושה בזמן שהיית בשירות! ממילא רצית לשלוח אותה לבית אבות! אני רק זירזתי את התהליך! לא רציתי להרוג אותה – רק להעביר הכול על שמי! והיא חתמה!“
היא הכתה באגרופה על השולחן.
“וכשהכול נגמר – היא הפכה לחסרת ערך. זה הכול!“
השקט לאחר הדברים הללו היה מפחיד מכל צעקה.
אשתו לא הייתה אכזרית. לא משוגעת. לא קנאית ולא כועסת. היא הייתה חמדנית.
ומתוך החמדנות הזו, היא נעלה את האישה הזקנה במחסן וחיכתה שתקרוס “מעצמה”.
אבל היא שכחה דבר אחד – חיילים לפעמים חוזרים מוקדם.
