השנה האחרונה הייתה רחוקה ממה שאלין כהן תכננה לעצמה. אחרי שביטלה את חתונתה עם בר לוי ונאלצה להיפרד מחלום שכבר הרגיש קרוב מתמיד, היא בחרה להיכנס ליום כיפור עם פוסט אישי וחשוף על התקופה המטלטלת, האמונה והכעס שליווה אותה.
כהן פרסמה את הדברים לפני כניסת יום כיפור וסיפרה על מנהג שהיא מקפידה עליו כבר 15 שנה: תענית דיבור שנמשכת לאורך היום כולו.
מבחינתה, מדובר בזמן שבו היא מתנתקת מהרעשים שמסביבה, מפסיקה לדבר ונשארת לבדה עם המחשבות שלה ועם בורא עולם. אלא שהפעם, לדבריה, היא הגיעה ליום הזה ממקום שונה לחלוטין.
אחרי השנה שעברה עליה, כהן הודתה שהאמונה שלה התערבבה גם בכעס גדול. "השנה גם כעסתי עליו", כתבה כשהתייחסה למערכת היחסים שלה עם אלוהים.
לדבריה, הכעס לא היה מופנה רק כלפי מעלה. היא הרגישה כעס על העולם, על החיים ועל המציאות שאליה נקלעה, ובעיקר נשארה עם שאלות שלא הצליחה להבין בזמן אמת.
"למה? למה דווקא עכשיו?", שאלה בפוסט. כהן תיארה את התחושה שהגיעה כמעט עד הדבר שעליו חלמה מאז שהייתה ילדה — ואז, רגע לפני שהחלום אמור היה להתגשם, הכול השתנה.
החתונה עם בר לוי בוטלה, ועבור כהן לא היה מדובר רק בסיומה של מערכת יחסים או בביטול של אירוע שכבר תוכנן. הדברים שכתבה מבהירים עד כמה היא קשרה את החתונה לחלום הגדול שלה על זוגיות, בית וילדים.
אבל עם הזמן, לדבריה, משהו בתוכה השתנה. הכעס שליווה אותה בתחילת הדרך התחלף בהשלמה ובתחושת הודיה.
Посмотреть эту публикацию в Instagram
"היום אני כבר לא בכעס. אני ובורא עולם השלמנו", כתבה. היא סיפרה שכיום היא מצליחה להודות גם על הדרך שעברה, על השיעורים שקיבלה, על האנשים שנשארו בחייה וגם על אלה שכבר אינם חלק מהם.
כהן הוסיפה שהיא מאמינה כיום שהדברים שהתרחשו היו הדבר הנכון עבורה, גם אם ברגע שבו קרו היא התקשתה מאוד לראות אותם כך.
לצד ההשלמה, החלום המקורי שלה לא נעלם. כהן כתבה שמי שמכיר אותה באמת יודע עד כמה הרצון להקים משפחה משמעותי עבורה.
"אני רוצה להיות אשת איש, אני רוצה להיות אמא, אני רוצה לבנות בית ומשפחה משלי", כתבה בכנות.
אחרי ביטול החתונה, היא עדיין מחזיקה באותו רצון, אבל הפעם משאירה את העיתוי בידיים אחרות. כהן התפללה למצוא, בזמן הנכון מבחינת בורא עולם, את הזיווג שלה ולבנות את הבית שעליו היא חולמת.
כך, אחרי שנה שבה הייתה בטוחה שהיא עומדת להגיע לאחד הרגעים הגדולים בחייה ואז נאלצה לשנות כיוון, כהן נכנסת לתקופה החדשה ממקום אחר: פחות כועס, יותר מפויס, אבל עדיין עם אותו חלום על אהבה ומשפחה.
ספרו לנו בתגובות מה חשבתם על החשיפה שלה. האם היכולת להודות בדיעבד שביטול חתונה היה הדבר הנכון דורשת יותר כוח מלהמשיך אל החופה למרות הספקות, או שיש חלומות שקשה באמת להשלים עם האובדן שלהם?
