ואם היה ספק לגבי המקום שאייזיק עדיין תופס בחייה, ההמשך כבר לא השאיר הרבה מקום לפרשנות.
"אני מאוד אוהבת אותו, ואני באמת מתגעגעת אליו גם המון", אמרה כהן.
הדברים מגיעים בזמן שאייזיק עצמו נמצא מעבר לים. עוד לפני כן הוא דיבר על האפשרות לעזוב את הארץ אם הקשר עם כהן לא יימשך, ואף סיפר בעבר על טבעת ההתחייבות שהשניים העניקו זה לזו במהלך חופשה בסנטוריני.
אותה טבעת סימלה בזמנו מחשבות על עתיד משותף, אבל נכון לעכשיו העתיד הזה נעצר.
דווקא משום שלא מדובר בפרידה שמלווה, לפחות לפי דבריה של כהן, בכעס או בחוסר אהבה, ההתמודדות נראית מורכבת יותר. היא עדיין אוהבת, עדיין מתגעגעת, ובאותה נשימה מבינה שמערכת יחסים זקוקה לעוד דברים מלבד רגש כדי להחזיק לאורך זמן.
כהן גם הבהירה שהיא אינה רוצה להמשיך ולהאריך בנושא, כך שנראה שזה הגבול שבחרה להציב בכל הנוגע לפרטים שמאחורי הפרידה.
כרגע היא מתמקדת בעצמה, בעשייה ובניסיון "לרפא את הלב", בעוד אייזיק נמצא הרחק מכאן — והקשר שהיה אמור להוביל לעתיד משותף נשאר מאחור, לפחות בשלב הזה.
אז מה אתם חושבים — אהבה וגעגועים יכולים להצדיק ניסיון נוסף, או שלפעמים דווקא צריך לדעת להיפרד גם כשעדיין אוהבים?
ספרו מה דעתכם. כי במקרה של הודיה וזוהר, לפחות לפי הדברים שלה, הרגש מעולם לא היה הבעיה.
