שערי הברזל המחושל העצומים של הווילה בשכונת היוקרה לומאס דה צ'פולטפק נפתחו בחריקה מתכתית כבדה שהדהדה באוויר. שתי אחיות סיעוד פרצו משם החוצה בפאניקה אל הרחוב הראשי; אחת
אלחנדרו כבר היה לא יותר מצל חי מתחת לאורות הניאון המרצדים של תחנת האוטובוסים TAPO בעיר מקסיקו העצומה. כבר 3 ימים שלמים הוא לא אכל דבר, ובלילות ישן
באותו לילה של אוגוסט הצליפה הסערה בעוצמה חסרת רחמים מעל הגבעות האפלות של מיצ'ואקאן. כרמן עמדה בבוץ עד הקרסוליים, ספוגה לחלוטין, והצמידה בחוזקה אל חזה את בתה סופיה
בוקר של אנה החל עם עלבון וכעס. שוב היא התווכחה עם אביה – בגלל נעלי הבלט. כבר שלוש שנים שהיא הלכה לשיעורי ריקוד וחשבה על היום בו תהיה
לא נסעתי לעיר הזו מסיבות טובות. אחרי הגירושים הייתי חייבת למכור את הדירה שלי ולנסוע במהרה אל אחותי, לפחות באופן זמני, כדי להצליח לחזור לעמוד על הרגליים. מזוודה,
שנים רבות הוא חי לבדו בקצה היער. פעם היה כאן חיים: חברים היו באים לביקור, קרובים היו עוצרים מדי פעם, בחצר היה רכב, ומבפנים היו נשמעת קול של
בלי הקלטות מצלמת האבטחה, כנראה שאף אחד לא היה מאמין למה שקרה ביום הזה, בסביבות השעה שתיים אחר הצהריים. גבר בעל מראה בולט ומעורר חשד נכנס באמצע היום
סערת שלגים פרצה כבר בערב. שלג היכה כמעט אופקית באוויר, צרב בעיניים והסיר כל עקבה בשביל תוך שניות. היערן, אדם עם ארבעה עשורים של ניסיון ביער, היה בדרכו
האוטובוס היה מלא עד אפס מקום. האנשים עמדו צמודים אחד לשני, אוחזים במוטות ומביטים בשקט מבעד לחלונות. בחוץ עברו רחובות אפורים, עצים בודדים ואספלט רטוב שנותר לאחר הגשם
בבוקר בשכונה הזו הכל החל בשקט ובנחת, כאילו העיר עוד לא פקחה את עיניה. הרחוב הצר היה מרוצף לבנים ישנות, לאורך המדרכה עמדו בתים מטופחים עם מדרגות קטנות