סיפורים מעניינים
בעיר שבמזרח הייתה חוק לא כתוב: לעולם אל תחצה את דרכו של דון אלחנדרו גארסס. הוא לא היה רק בעל אדמות וחוות. הוא היה ראש המאפיה, האיש שהחליט
עמדתי ליד דלת חדר הילדים ולא הצלחתי כמעט להסדיר את הנשימה. הכול בתוכי התכווץ לקשר הדוק. החדר, שרק אתמול היה המקום הכי חמים ובטוח בבית, נראה עכשיו כאילו
הייתי בדרכי אל ההורים שלי, וחיכיתי ליום הזה כמעט שנה שלמה. לא התראינו הרבה זמן, וכל מה שרציתי היה לשבת בשקט במטוס, לעצום עיניים ולנוח קצת. הטיסה הייתה
בחניון של סופרמרקט, צעיר חטף מאישה מבוגרת את סל הקניות שלה והשליך את כל תכולתו על הקרקע, ואז תקף את הגבר המבוגר שרק ניסה להגן עליה. אבל הצעיר
האחוזה המפוארת דה לוס אלקטרס, פנינה אדריכלית בלב הפועם של מדינת חליסקו, לא ידעה מעולם דממה מעיקה כל כך. האוויר, שבדרך כלל היה ספוג בניחוח המתוק של אגבה
שערי הברזל המחושל העצומים של הווילה בשכונת היוקרה לומאס דה צ'פולטפק נפתחו בחריקה מתכתית כבדה שהדהדה באוויר. שתי אחיות סיעוד פרצו משם החוצה בפאניקה אל הרחוב הראשי; אחת
אלחנדרו כבר היה לא יותר מצל חי מתחת לאורות הניאון המרצדים של תחנת האוטובוסים TAPO בעיר מקסיקו העצומה. כבר 3 ימים שלמים הוא לא אכל דבר, ובלילות ישן
באותו לילה של אוגוסט הצליפה הסערה בעוצמה חסרת רחמים מעל הגבעות האפלות של מיצ'ואקאן. כרמן עמדה בבוץ עד הקרסוליים, ספוגה לחלוטין, והצמידה בחוזקה אל חזה את בתה סופיה
בוקר של אנה החל עם עלבון וכעס. שוב היא התווכחה עם אביה – בגלל נעלי הבלט. כבר שלוש שנים שהיא הלכה לשיעורי ריקוד וחשבה על היום בו תהיה
לא נסעתי לעיר הזו מסיבות טובות. אחרי הגירושים הייתי חייבת למכור את הדירה שלי ולנסוע במהרה אל אחותי, לפחות באופן זמני, כדי להצליח לחזור לעמוד על הרגליים. מזוודה,