הרעש חתך את החלל. חד. ברור. בלתי ניתן להתעלמות. התיק הוטח על משטח הזכוכית של השולחן, וכל הראשים הסתובבו באותו רגע. רק שניות קודם הכול היה שקט… קולות
הכביש היה ריק. רצועה ארוכה ומאובקת נמתחה בין שדות ירוקים אינסופיים אי־שם עמוק בלב אמריקה הכפרית. הציפורים צייצו, השמש חיממה את הנוף, והכול נראה שליו ורגוע… עד שפתאום
אני וטרינר, ולעיתים קרובות אני מקבל שיחות בלילה. אנשים משוכנעים שתעודה פותרת הכול – מהתעטשות של כלב ועד הצלת חיים. אבל אנה התקשרה דווקא ביום. ובקולה הייתה עייפות
כחמישים אורחים מהחברה הגבוהה היו עדים לסצנה שאיש לא הצליח להבין. בנו של המיליארדר – איתן הקטן, בקושי בן שלוש – רץ על רצפת השיש, לחייו אדומות מבכי,
היערני כבר התרגל מזמן לשקט. לאחר שלא נותרו בחייו לא משפחה ולא אנשים קרובים, היער הפך לביתו היחיד והעבודה למשמעות היחידה שלו. בבקרים היה יוצא לסיבוביו, ובערבים חוזר
גידלתי את בני לבד. מהרגעים הראשונים של חייו הוא היה כל עולמי. חייתי רק בשבילו. לא קניתי לעצמי בגדים, לא הרשיתי לעצמי ימי חופש, אני אפילו לא זוכרת
קרן האור של הפנס חתכה את חשכת המחסן, החליקה מעל שקי הדשן ולבסוף נעצרה בפינה האחורית ביותר. מטאו, בן 42, שמאז מות אביו לפני 6 שנים היה הבעלים
שישה חודשים חלפו מאז שאף אחד לא נגע בשערה של דונה אלנה. לא בגלל שלא ניסו, אלא בגלל שכל פעם שמישהו ניסה להתקרב אליה עם מברשת, היא קפאה
בגיל 18 כל חייה של ולריה נכנסו למזוודה ירוקה עם גלגל שבור. בכיס הימני של המעיל שלה היו רק 42 פסוס. גורלה לא נחתם בגלל אסון בלתי נמנע,
בפינה נשכחת של אֶחידו במיצ’ואקאן, מקום שבו הרוח סוחבת אבק יבש על פני האדמה והשקט כבד יותר מכל בדידות, עמדה בקתת עץ רעועה שכמעט קרסה תחת משקל השנים.